בריא לדעת

תחת מתקפת רעש

תחת מתקפת רעש  | מי עדן

במקום לצעוק חזק יותר כשהטלוויזיה רועמת, הילדים צווחים והטלפון מטרטר, למה שלא תעצרו לרגע, תסננו צלילים מטרידים, תנמיכו את הקול ותתחילו להקשיב. מסע קצר מרעש לשקט


תחת מתקפת רעש



במקום לצעוק חזק יותר כשהטלוויזיה רועמת, הילדים צווחים והטלפון מטרטר, למה שלא תעצרו לרגע, תסננו צלילים מטרידים, תנמיכו את הקול ותתחילו להקשיב. מסע קצר מרעש לשקט

קטי קמחי

מהו המצרך היקר ביותר בעידן המודרני? תשומת הלב שלנו. בכל מקום רוצים שנקשיב, שנתבונן, שנשתהה רגע ונהיה נוכחים. כולם רוצים שנקשיב רק להם, שנקלוט רק אותם. ובשביל לקבל את מלוא הפוקוס שלנו כל האמצעים כשרים: הילדים שלנו צועקים, הנהגים האחרים צופרים, צלצול הטלפון צורמני והפרסומות צעקניות.

קקפוניה של רעשי רקע מכניים, צלילים צורמים, קולות אנושיים ואותות דיגיטליים מכתרת אותנו. ומה אנחנו עושים נגד זה? פשוט מאוד, מגבירים את הקול. למדנו להתאמץ ולדבר בקול רם יותר, הטלוויזיה והרדיו מכוונים קבוע על ווליום גבוה במיוחד, ובמסיבות, אם לא מרגישים את הבסים חזק לתוך הבטן, זה לא נחשב.

ואז, כשמגיע סוף של יום אנחנו מגיעים הביתה. אל השקט. אח‭...‬ קצת שקט‭...‬ אנחנו נכנסים אל הדממה ומפעילים את מכונת הכביסה, המדיח והמזגן, צועקים קצת על הילדים שיפסיקו לצעוק, ומדליקים את הטלוויזיה כדי שנמשיך להיות בעניינים גם כשאנחנו מדברים בטלפון. הלו? מה? מה אמרת? לא שומעים‭!!!‬ קשה לו לאדם המודרני.

אבל ידעתם שאם הייתם חיים באיטליה בסוף ימי הביניים הייתם מסוגלים למצוא את ביתכם בחשכה לפי צלילי המים המפכים במזרקה שבכיכר הסמוכה אליו? אתם יכולים לדמיין חושך שכזה? שקט שכזה? זמן שבו רק צליל המזרקה מורה מהו הכיוון הנכון?

אז איך לעזאזל הפך השקט למצרך נדיר כל־כך ומה עושים בשביל להחזיר אותו אל חיינו בלי שנצטרך להצפין לצימר בקצה הגולן?

דוקטור, זה מסוכן?

הדציבלים סביבנו גבוהים ומתגברים עם השנים, מה שהופך אותנו לחירשים פסיכולוגית: לא שומעים ולא רואים מה שלא צועק לעברנו. האם איבדנו את חוש השמיעה המעודן שלנו לנצח?

”חשיפה ממושכת לרעש בעוצמה גבוהה גורמת לנזק באוזניים‭,”‬ מסביר פרופ’ יוסי אטיאס מהחוג להפרעות בתקשורת באוניברסיטת חיפה ומנהל המכון לשמיעה במרכז שניידר בבילינסון. ”הרעש קורע תאי שערה זעירים שמצויים בתוך האוזן הפנימית. אספקטים פיזיולוגיים נוספים שנגרמים מחשיפה ממושכת לרעש הם עצבנות, בעיות קשב, כיווץ אישונים - ויש שאומרים אפילו סיכון לבעיות לב. עם זאת, אצל בני אדם בריאים המערכת יודעת להתמודד עם רעש חזק: בתוך האוזן ישנו שריר זעיר שמתכווץ כשיש רעש חזק. בנוסף, כשהמוח מזהה רעש מסוכן הוא אינו מאפשר כניסת גירוי לאוזן‭.”‬ זה אומר בעצם שלמרות החשיפה לרעש מתמיד בעולם המודרני, לא נגרם נזק רב יותר לחוש השמיעה. ”אין יותר חירשים היום בהשוואה למה שהיה לפני עשר שנים‭,”‬ מסכים פרופ’ אטיאס ומיד מסייג, ”אבל הטרדה כן גדלה. אנשים נעשו רגישים וזקוקים לשקט. לדעתי בסופו של דבר המערכת הפיזיולוגית תסתגל למצב. אנחנו מאמנים את המערכת ולומדים לתפקד טוב יותר בתנאי רעש הולכים וגדלים. המוח למד לדחות את הרעש, להתעלם ממנו, והוא הולך ומשתפר בזה‭.“‬ אז השד לא נורא כל־כך. הגוף שלכם ישרוד את מתקפת הקקפוניה, אלא אם כן אתם מבלים את רוב לילותיכם במועדונים. אבל מה עם הנפש? “כשיש יותר מדי גירויי שמיעה והקוגניציה מוצפת במסרים רבים, יש קושי למיין ולהתמקד‭,“‬ מבהיר פרופ‘ עמירם רביב מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. “הבעיה מתחדדת במקרים של אנשים עם הפרעות קשב וריכוז. אבל אפילו אצל אנשים רגילים, הקשב דורש אנרגיה והתייחסות ליותר מדי דברים בו זמנית גורמת קושי לעבוד ולהתרכז‭.“‬ איך הוא נשמע, שביל הזהב?

בעיה נוספת עם רעשי הסביבה היא שאנחנו מודעים להם רק אחרי שהם נפסקים. רק אחרי שיצאנו מהמסעדה או מהמשחקייה עם הילדים אנחנו מבינים כמה רועש היה בפנים. אותו רעש גורם ללחץ ברמה הפסיכולוגית. לחץ שאנחנו מודעים לו רק בדיעבד. ולמרות הכל, למרות הצורך הטבעי שלנו בשקט, היד נשלחת אוטומטית לעבר הרדיו עם הכניסה למכונית, והטלוויזיה בבית פועלת רוב שעות היום. ככה. שיהיה. ברקע.

למה אנחנו עושים את זה לעצמנו? אולי מדובר בהתמכרות לחדשות, אולי בבריחה מהמציאות, מהבדידות, מהמחשבות - ואולי זה פשוט טבע שני. “האורגניזם האנושי זקוק למידה מסוימת של גרייה‭,“‬ מאשש פרופ‘ רביב את ההנחה האחרונה. “אבל אנחנו בנויים לרמות אמצע, לשביל הזהב - לא שקט מוחלט ולא רעש חזק. גרייה שמעוררת עניין ונותנת תחושה של חיות‭.“‬ טוב, עכשיו נשארנו עם השאלה של רעשי הרקע. האם כולנו זקוקים להם? לפי פרופ‘ רביב מדובר בעניין של חינוך. עניין תרבותי. אם גדלנו בבית שקט, נברך את השקט בחלל הביתי. אם אנחנו רגילים לרעשים מסוימים, נחפש

אחריהם או נייצר אותם גם בבית שלנו. להדליק רדיו אוטומטית זו פעולה שמפיגה שעמום ובדידות, פעולה שמזכירה לנו שאנחנו חלק ממערכת גדולה יותר שמונעת ממחשבות מטרידות להציף.

סליחה, כאן זה ההימלאיה?

ואכן, לפעמים, כל העניין הוא לא הרעש החיצוני אלא הרעש הפנימי. כך שגם אם ניסע לצימר המבודד ביותר, המוח שלנו ירעיש כל־כך במחשבות, טרדות ולבטים שכל השקט המדברי יעזור לנו כמו כוסות רוח למת.

מכאן הבזיקו אל חיינו סדנאות ותרגול המדיטציה. בזמן תרגול מדיטטיבי לרוב מתבקש המתרגל לשבת ללא תנועה, לעצום עיניים ולהתבונן פנימה. פנימה אומר לראות מה רץ לו בראש. רבים מהמתרגלים המתחילים מגלים בזעזוע שמחשבות כל הזמן רצות להם בראש, ואין שום רגע של שקט, שום מנוחה. העובדה שהראש שלנו עובד נון־סטופ היא לא רעה או טובה, היא פשוט עוד דבר שחשוב להיות מודעים לו. הישיבה במדיטציה מאפשרת התבוננות פנימה ועם הזמן גם מלמדת שליטה במחשבות וברגשות שעולים בנו בכל רגע. וכשיש אפשרות לשלוט ולבחור, מגיעים גם רגעים של שקט. שמים צלולים ללא ענני מחשבות.

למה זה טוב? מאלף ואחת סיבות. המהותית ביותר לענייננו היא היכולת לזכות במעט שקט. לזה קוראים גם “מדיטציה בשוק סואן‭.“‬ לקחת את כל השקט שנלמד אי שם במנזר בהרי ההימלאיה ולחוות אותו גם במרכז השוק. ללמוד למצוא מקום של שקט פנימי גם כשהרעש סביב הוא בלתי נסבל.

זה לא הצליל, זה התרגיל

עד כאן הקקפוניה. אבל מה קורה עם רעש אמיתי? מוזיקה חזקה במיוחד, שכן חצוצרן או תינוק עייף? יש שצלילים חזקים במיוחד גורמים להם להגיב בצורה קיצונית (עצבנות, אי שקט, התרגשות‭,(‬ ויש שממשיכים בשלהם כאילו כלום. כל אחד מאיתנו מגיב בצורה שונה לצלילים מסוימים בשלבים מסוימים בחיינו. מוזיקה רועשת עושה לנו ויברציות של אושר בגיל ההתבגרות ומכרכמת את פנינו לעת זקנה. בכי של תינוק יכול להטריף את אמו טרוטת העיניים ולהכמיר את לבה של אשה אחרת.

לפעמים אנו עצמנו לא מודעים להשפעה שיש לצליל מסוים עלינו עד שלא נגיב אליו בצורה קיצונית: נספוג, נספוג (בצורה מודעת או לא) ופתאום נתעצבן ונוציא את כל זעמנו על מקור הרעש. “השאלה היא מה אנחנו רוצים ואוהבים לשמוע, ומה נחשב בעינינו לרעש‭,“‬ מגלגל יונתן הריסון, מורה למדיטציה בודהיסטית המלמד במרכז הישראלי לרפואת גוף־נפש, את הכדור לעברנו. “ההבדל בין רעש לצלילים נסבלים או מהנים תלוי בנו. צליל הוא רק צליל, אבל התגובה שלנו אליו היא שקובעת את השקט או הרעש הפנימי‭.“‬ העניין הוא לזהות ולהתבונן: איזה צליל מטריף אותנו? האם זה צליל יחיד, נמוך או גבוה, צליל רקע מתמשך, צליל אנושי או צליל דיגיטלי? ברגע שנקדיש לעניין מחשבה ונזהה את המטרידים ביניהם, בפעם הבאה שנתעצבן פתאום נוכל לזהות מיד שהבעיה היא בחשיפה לצליל מסוים ולבחור איך להגיב (איפשהו על הסקאלה שבין נשימה לבטן לשבירת כפתור הווליום‭.(‬ וכמובן שברגע שנהיה מודעים לסוג הצלילים שגורמים לנו אי שקט, נוכל לצמצם את נוכחותם בחיינו. 7

הגל השקט

ככה תגנו על עצמכם מפני צלילים טורדניים

בספרו המופלא "להקשיב" (הוצאת פרג) כותב ויליאם אלאודין מתיו: "שימו לב למה שאתם שומעים, למה שאתם מכניסים לאוזניים שלכם. אתם חייבים לדעת מתי לומר 'ברוך הבא' ומתי לומר 'לא תודה‭.'‬ להגן על עצמכם מצלילים בלתי רצויים אומר שאתם צריכים, למשל, לשאת איתכם אטמי אוזניים ולהשתמש בהם כשעוצמת הקול מאיימת. זה גם אומר שאתם לא צריכים להתבייש או להיות נבוכים לשים את הידיים שלכם על האוזניים כשהצלילים רמים מדי לפתע. למען השמיעה שלכם סווגו ונקטו פעולה אפילו אם משמע הדבר רק לקחת נשימה עמוקה‭."‬ מה עוד מומלץ לזכור?

‭.1‬ להנמיך את הווליום בזמן הפרסומות ברדיו. ‭.2‬ להעביר את הסלולרי למצב רטט. ‭.3‬ לדבר קצת יותר בשקט. ‭.4‬ להנמיך את הווליום בטלוויזיה. ‭.5‬ לבחור מסעדות שקטות. ‭.6‬ לא להתבייש לבקש מהמלצרית להנמיך את מוזיקת הרקע. ‭.7‬ להניח בבית חפצים המשמיעים צלילים נעימים כמו פעמוני רוח או מזרקת מים. ‭.8‬ לבחור בצלילים - להניח לרדיו ולשים דיסק שעושה לנו טוב. ‭.9‬ לצאת מדי פעם אל הטבע. ‭.10‬ ללמוד לשבת רגע, לבהות בשקט ולא לעשות כלום.


צילום: דן לב
מלא/י פרטיך ונציגנו יחזרו אליך עם מבצע מותאם במיוחד עבורך
מנהלת תחום בריאות במי עדן תשמח להשיב לשאלתך
מתקני מים מינרלים מתקני מים מינרלים