בריא לדעת

הרעלת מים

הרעלת מים האם יש כזה דבר ?

הרעלת מים  | מי עדן | מי עדן

אכן קיימת תופעה המכונה "הרעלת מים", אך בניגוד למשתמע מהכינוי העברי שלה, אין מדובר בהחדרת רעל למים, אלא במצב בו נגרמת לגוף הידלדלות של יוני נתרן הנובעת משתיית כמויות גדולות של מים במהלך פרק זמן קצר. במקרים מסוימים ובהיעדר טיפול נאות הרעלת מים עלולה להיות מצב מסכן חיים.

על החשיבות של שתיית מים בכמות מספקת דובר ונכתב רבות, אבל מסתבר שלעיתים, כמו בכול דבר, יותר מידי זה רע מאד. במקרים נדירים, שתיית כמויות גדולות של מים תוך פרק זמן קצר מובילה לכך שהכליות לא עומדות בקצב הנדרש לפינויים מהגוף באמצעות השתן, כתוצאה מכך יורד ריכוז יוני הנתרן (חלק מהאלקטרוליטים החיוניים) בדם ובנוזלי הגוף ונגרמות תופעות גופניות שונות שחלקן מסכנות חיים.

המצב הזה מכונה בעגה הרפואית "היפו-נתרמיה המתלווה לפעילות גופנית" ובלועזית exercise-associated hyponatremia (EAH).

מה קורה בעת היפו-נתרמיה

היפו-נתרמיה מתרחשת כאשר רמת יוני הנתרן בדם נמוכה באופן חריג. יוני הנתרן (אלו שמגיעים לגוף מהמלח שאנו צורכים) הנם בעלי תפקיד מפתח בשמירת לחץ הדם, תומכים בפעילות מערכת העצבים והשרירים ומאזנים את כמות הנוזלים בתאי הגוף. ריכוז יוני הנתרן בדם נמדד ביחידת מידה המכונה "מילי-אקוויוולנט לליטר נוזל" והוא תקין ברמות של 135-145 מילי-אקוויוולנט לליטר.

ירידה של הריכוז מתחת ל- 135 מילי-אקוויוולנט לליטר גורמת להיפו-נתרמיה. כאשר זו מתרחשת רמות המים בגוף עולות והתאים מתחילים "להתנפח", תופעה שמכונה בצקת. הסיכון המהותי ביותר לבריאות קורה כאשר הבצקת היא בתאי המוח, כי בצקת מוחית עלולה להוביל לאבדן הכרה ולמוות.

הסימפטומים המתלווים להיפו-נתרמיה קלה יכללו סחרחורת, בחילה ונפיחות סביב העיניים. במצבים של היפו-נתרמיה מתקדמת הם יכולים לכלול בחילה מלווה בהקאות, כאב ראש, אבדן אנרגיה ועייפות, אי מנוחה ורגישות יתר לגירויים, חולשת שרירים והתכווצויות שרירים.

סימפטומים של היפו-נתרמיה חמורה כוללים בלבול, פרכוסים ואבדן הכרה.

אין להזניח שום מצב החשוד כהיפו-נתרמיה ויש לפנות לקבלת סיוע רפואי באופן מידי.

הרעלת מים

האם תמיד היפו-נתרמיה נגרמת מהרעלת מים

כפי שהזכרנו, "היפו-נתרמיה המתלווה לפעילות גופנית" נגרמת מ"הרעלת מים", והסטטיסטיקה מלמדת שהמרבית המכרעת של הלוקים בה (בדרגות חומרה שונות) הם אנשים העוסקים בפעילות גופנית מאומצת (דוגמת רצי מרתון, משתתפים בטריאתלון, טיילים) אשר שותים כמויות גדולות של מים ללא תלות בצמא. עם זאת, חשוב להדגיש שגם גורמים אחרים עלולים להביא להיפו-נתרמיה, או להגדיל את הסיכון להרעלת מים.

גורמי סיכון נוספים להיקלע להיפו-נתרמיה:

1. מצבים פסיכוטיים בהם האדם חש צורך לשתות כמויות לא מבוקרות של מים.

2. צריכת אקסטזי. אקסטזי עלול להוביל להידרדרות מהירה וחמורה ברמת הנתרן שעלולה לגרום למוות.

3. בעיות בתפקוד הכליות, הלב או כבד אשר גורמות להצטברות נוזלים בגוף.

4. צריכת תרופות בעלות פעילות משתנת וכן נוגדי דיכאון ומשככי כאב הגורמים להשתנת יתר או להזעת יתר.

5. "התייבשות" כתוצאה מהקאה מתמשכת, שלשול חריף, הזעת יתר או צריכה גבוהה של אלכוהול. אלו גורמים לגוף לאבד נוזלים ואלקטרוליטים כאחד.

6. שיבושים הורמונאליים. רמות גבוהות מהתקין של ההורמון נוגד-השתנה (וזופרסין) גורמות להצטברות נוזלים בגוף, במקום שיופרשו בשתן. באופן רגיל הורמון זה המופרש על ידי בלוטת יותרת המוח משפיע על וויסות הפרשת השתן באמצעות הכליות, בהתאם לרמת המלחים בדם וכמות הנוזלים בגוף.

שיבושים הורמונליים אחרים כוללים פעילות לא תקינה של בלוטות האדרנל שבכליות (מחלת אדיסון) אשר אחראיות להפרשת הורמונים התורמים לאיזון של רמות הנתרן, האשלגן והמים בגוף, או שיבושים ברמות של הורמוני בלוטת התירואיד (בלוטת התריס) שעלולים להוביל לרמות נמוכות של נתרן בדם.

7. צריכה מועטה מאד של מלח (מכול סיבה שהיא) ובפרט כאשר מתלווה אליה צריכת מים "נקיים ממינרלים". אף כי מומלץ להגביל את צריכת המלח לרמות הנחשבות בריאות (התזונה המערבית כוללת במקרים רבים יותר מידי מלח) עדיין יש לזכור שהנתרן שבמלח הוא אלקטרוליט החיוני לפעילות תקינה של מערכות הגוף.

מי מועד לפורענות כאשר חווה הרעלת מים או היפו-נתרמיה מסיבה אחרת

ראשית נדגיש שכשמדובר בבוגרים בריאים, אזי כדי להיקלע לאזור הסכנה יש לשתות כמות גדולה מאד של מים בפרק זמן קצר. אין מדובר בלגימה אקראית של בקבוק מים מידי פעם במהלך פעילות גופנית, או כאשר חם בחוץ, או בסאונה (מזיעים). אוכלוסיות שיש להן אחד או יותר מגורמי הסיכון שהזכרנו צריכות כמובן לנקוט זהירות יתר.

שלוש קבוצות מועדות יותר לפורענות:

העוסקים בפעילות ספורט באופן אינטנסיבי

– חלק מאלו נקלעים למצבים של לגימת מים בעודף "כבד" אגב התעלמות מהסימפטומים הראשונים של הרעלת מים. התעלמות מהסימפטומים עלולה להוביל לנזק מוחי ולמוות. על פי מחקר המצוטט באתר המידע הרפואי MNT, לפחות 14 אתלטים מתו כתוצאה מהרעלת מים שלא טופלה מידית וכן ידוע שרצי מרתון, טריאתלוניסטים וטיילים רבים חווים הרעלת מים בדרגות חומרה שונה.

נשים מבייצות בגיל הפוריות

- נשים מבייצות בגיל הפוריות נתונות יותר מאחרים לסכנת נזק מוחי בעקבות צניחת רמות הנתרן. מדובר על שיעור של פי 30 בהשוואה לגברים, ופי 25 בהשוואה לנשים שלאחר גיל המעבר. הדבר נובע ככול הנראה מסיבות הקשורות לרמת ההורמון אסטרוגן.

פעוטות וילדים

- הסכנה לבצקת מוחית גבוהה אצל פעוטות או ילדים שנקלעו למצב של היפו-נתרמיה. מעבר לכך, ילדים עלולים לפתח סימפטומים של היפו-נתרמיה ברמות נתרן נמוכות מהתקין, אבל שעדיין גבוהות מאלו הנצפות אצל בוגרים בנסיבות דומות. הסכנה אצל פעוטות וילדים גבוהה יותר גם כי מדדי ההתנהגות שלהם שונים מאשר אלו של בוגרים ולא תמיד הם מסוגלים להביע את עצמם.

הסימפטומים אצל ילדים יכולים לכלול תגובות לא ברורות לגירוי דיבורי, תגובות לא תקינות לכאב, הקהיית חושים, התנהגות מוזרה והזיות. ככלל, ניתן לתת מים לפעוט רק החל מגיל 6 חודשים, ומים מינרלים רק מגיל שנתיים. כאשר הפעוט בגיל המתאים מראה סימני צמא ולא רוצה לינוק, אזי 50-100 מיליליטר מים היא כמות נאותה לשם הרגעת הצמא.

מה עושים כאשר עולה חשד להרעלת מים

כול חשד ל"הרעלת מים" מצריך התייחסות מידית. אם זיהיתם סימפטום שעלול להעיד על הרעלת מים יש להפסיק מידית שתיית מים ולפנות לקבלת סיוע רפואי. הטיפול יכול לכלול מתן חומרים משתנים, או תרופות החוסמות את קולטני ההורמון וזופרסין (אחראי על הגבלת ההשתנה) ומאפשרות השתנת יתר שתאזן את כמות הנוזלים בגוף. לעיתים יינתן עירוי של תמיסת מי מלח לווריד.

כאשר אין מדובר ב"הרעלת מים" אלא בהיפו-נתרמיה מסיבה אחרת, הטיפול תלוי בחומרת המצב ובסיבה להתהוותו.

איך ניתן למנוע הרעלת מים

למעשה הסכנה הרווחת יותר נעוצה בשתייה מועטה מידי ולא בשתיית יתר. כדי להגיע לשתיית יתר מסוכנת של מים צריך להתאמץ מאד וללגום בפרק זמן קצר כמות גדולה של מים. אצל אדם בריא הרעלת מים תימנע כאשר צריכת המים שלו אינה עולה בהרבה על האיבוד שלהם.

אם מפלגים את שתיית המים לאורך היום, על פי תחושת הצמא, לא אמורה להיווצר כול בעיה. במהלך פעילות גופנית יש ללגום רק את כמות הנוזלים שמאבדים אגב הזעה או השתנה. ראוי לקחת בחשבון שכליות תקינות אשר אמונות על ויסות הפרשת הנוזלים מהגוף מסוגלות להפריש בממוצע כמחצית ליטר מים בשעה, אולם יכולתן זו פוחתת בעת לחץ הנובע מפעילות גופנית מתמשכת.

הכלל המנחה אומר "הקשיבו לגוף" – שותים עד שלא חשים צמא או עד שצבע השתן בהיר מאד. הן בנושא שתיית יתר והן בנושא שתייה בחוסר עיקר הבעיה היא אי הקשבה לגוף בכול זמן נתון. הדברים תקפים לגבי בוגרים וגם לגבי ילדים.

בעניין זה נעיר שקיימת נטייה לרדת מההמלצות ההיסטוריות שאמרו "שתו לפחות 8 כוסות מים ביום, ללא תלות בתחושת הצימאון". באתרים רבים המבוקרים מדעית הוחלפו לאחרונה ההמלצות ל"שתו הרבה מים" או "הרוו את צימאונכם בכול זמן נתון" ללא נתון מספרי.

על פי ד"ר רוזנר, נפרולוג וחוקר באוניברסיטת ווירג'יניה, ההמלצות ההיסטוריות מעולם לא נבחנו מדעית ומומלץ לאמץ את ההקשבה לגוף. בחלק מהמצבים יהיה אולי די בפחות מ- 8 כוסות ואילו בחלקם תידרש שתייה רבה יותר לאורך היום.
מלא/י פרטיך ונציגנו יחזרו אליך עם מבצע מותאם במיוחד עבורך
מתקני מים מינרלים מתקני מים מינרלים